<h1>סמ"ג לאוין סימנים ש"י—שי"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[הזהירה תורה] שלא להקדיש בעל מום למזבח ושלא לשוחטו ושלא לזרוק דמו ושלא להקטיר חלבו שנאמר (ויקרא כ"ב כ"ב) עורת או שבור וגומר וכתיב בתריה ואשה לא תתנו מהם על המזבח [לה'], ותניא בתורת כהנים (אמור פרק ז' ה"ד) ומביאה בפרק ראשון דתמורה, ואשה לא תתנו מהם אילו אישים אין לי אלא [אישים] כולם, מקצתן מניין תלמוד לומר מהם, זריקת דמים מנין תלמוד לומר על המזבח. לשחוט מנין תלמוד לומר עורת או שבור וגומר וכתיב (שם) לא תקריבו אלה לה' ותניא בתורת כהנים (שם ה"א) ומביאה בתמורה פ"ק לא תקריבו מה תלמוד לומר אי משום בל תקדישו הרי כבר נאמר למעלה, ואם להקרבה הרי כבר נאמר למטה פירוש דכתיב ואשה לא תתנו מהם הא אינו אומר כאן לא תקריבו אלא לא תשחטו. להקדיש מניין דכתיב שם (פסוק כ') באותו עניין כל אשר בו מום לא תקריבו ותניא שם מה תלמוד לומר אם לבל תשחטו הרי כבר נאמר למטה, פיר[ו]ש לא תקריבו דכתיב גבי עורת או שבור וגו' הא אין אומר לא תקריבו אלא בל תקדישו, מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין פירוש ושוחטן ומקריבן עובר משום חמשה שמות משום בל תקדישו ובל תשחטו ובל תזרקו ובל תקטירו כולן ובל תקטירו מקצתן (ע"פ יראים סי' שמ"א), ורש"י פירש בפירוש חומש ג' לא תקריבו כתובין בפרשה להזהיר על הקדשן ושחיטתן וזריקת דמן, כשהוא אומר ואשה לא תתנו (מהן) [מהם] להזהיר על הקטרתן, ובתורת כהנים (שם) דורש זריקת הדם מעל המזבח, ובתמורה (ז' א') מקשה לה ואומר כי על המזבח אורחיה דקרא הוא ולא בא לזריקת דמים. ובפרק קמא דתמורה תנו רבנן כל אשר בו מום לא תקריבו אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין תלמוד לומר כל אשר בו מום, ורבינו משה (איסורי מזבח פ"א הל' ה' ע"ש בכס"מ) הביא ברייתא אחרת לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום (דברים י"ז א') הרי זו אזהרה לבעל מום עובר, והיא שנויה בספרי (שופטים פיסקא ד') דתניא אין לי אלא נולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מניין תלמוד לומר [כל דבר רע], גרב וילפת, שהוא מום עובר, מניין תלמוד לומר כל דבר רע. עוד למד שם מכל דבר רע וחכמים אומרים אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה שנאמר כל דבר רע. ועוד למד ממנו בפרק כל הפסולים אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע.
